תמיד אהבתי לרקוד וכבר בילדותי רקדתי בלהקות מחול. לריקוד ההודי הגעתי במסגרת הטיול להודו. ראיתי מופע שבו נחשפתי לראשונה לריקוד ההודי ולשירה ומאוד התרגשתי.
בוורנאסי התחלתי את לימודי ריקוד הקאטאק, סגנון הריקוד העתיק הצפון הודי, אצל ד"ר ממטה טנדן. בנוסף למדתי תקופה קצרה אצל ד"ר ראנג'נה סריואסטוה שמתמחה בריקוד מאזור Lucknow. במקביל למדתי שירה קלאסית שנקראת "קייל" אצל ד"ר מנגלה טיווארי.
בארץ למדתי הוראת יוגה במסגרת קורס מורים בכירים ליוגה, במכון וינגייט בהדרכתה של המורה אורית סן גופטה, בשיטת ויג'ננה יוגה.
במהלך לימודי חיפשתי להבין את הקשר בין הריקוד ההודי והיוגה. הופעתי במסגרות שונות ביניהן פסטיבל עכו, תאטרון שפה משותפת, מרכז סוזן דלל, פסטיבל חולות באשדוד, בית הכט בחיפה ועוד.
כיום מופיעה בהרכבים שונים- גיטנג'לי, מנגלם, בערבי תרבות הודיים.
רוקדת בסגנון בולייוד באירועים פרטיים.
מורה ליוגה, מרפאה בעיסוק בתחום הילדים.
ריקוד הקטאק
המילה קטאקה באה מהמושג קטה - אומנות מספרי הסיפורים. המושג קטאק מתייחס לתפקיד של רקדן/שחקן, אדם שרוקד ומספר סיפור. בעת העתיקה מספרי הסיפורים הוסיפו לאט לאט את כל תחום הבעות הפנים, תנועות הידיים ומקצבי הרגליים. מכאן המרחק לריקוד היה קצר. רקדנית הקטאק עונדת לרגליה שרשרת פעמונים, בין מאה לשלוש מאות פעמונים לכל רגל. מסורת הקטאק עוברת מדור לדור בתוך המשפחה ומשלבת נשים וגברים. בדרך כלל ימחיזו הרקדנים סיפורים מהמיתולוגיה ההודית כגון: סיפורי ראדה וקרישנה. ריקוד הקטאק הוא הנפוץ בצפון הודו וממנו התפתח ריקוד הפלמנקו.